איך מפנים 300 כור דשן?

הגמרא מספרת על פינוי הדשן שהצטבר על המזבח בבית המקדש, לא דשן שמפזרים בשדות אלא  שרידי עצמות ואיברים של קורבנות  מהיום שעבר. זו אחת העבודות הראשונות שפתחו את היום,  מוקדם בבוקר בבית המקדש.

את הדשן אספו בעזרת כלים מיוחדים והעבירו אותו למקום מרוחק, יש סברה שהמקום בשייח ג'ארח, ליד שרידי החמה השלישית, בערך  ק"מ אחד בקו אוויר מבית המקדש באזור רח' נעמי קיס פינת פיקוד מרכז. האזור בו רוכז הדשן על המזבח נקרא תפוח:  

ראוהו אחיו שירד והם רצים ובאים מהרו וקדשו ידיהם ורגליהם מן הכיור נטלו את המגרפות ואת הצינורות ועלו לראש המזבח האברים והפדרים שלא נתעכלו מבערב סולקין אותן על צדי המזבח אם אין צדדים מחזיקין סודרים אותם בסובב על הכבש החלו מעלין באפר על גב תפוח תפוח היה באמצע המזבח פעמים שהיו עליו כשלש מאות כור

(תלמוד בבלי/כח/ב)

כמה מחז"ל  מכנים את הנתון 'שלוש מאות כור'  גוזמא, בשפה שלנו הגזמה פרועה. בואו נבין למה:

300 כור= 116.1 מטר מעוקב. זה נפח שממלא  7 משאיות עפר של היום, הכוונה למשאית רגילה ללא נגרר.

מ- 116 מטר מעוקב של חומר  אפשר לייצר קוביה  רבועה שאורך כל אחת מצלעותיה עומד על  4.9 מטר.

מכאן אפשר להבין את ההסתייגות מכמות הדשן הגדולה, את הדשן היו אמורים לפנות ידנית ללא כלים או בהמות משא, משאיות באו לעולם לפני 100 שנה. 

 7 משאיות כאלו נדרשו לפנות את הדשן..