שיערוהו כמלא מקדח גדול של לשכה שהוא כפונדיון של
האיטלקי וכסלע נירונית ..
(בבלי/בכורות/לז/
ב)
כלי עבודה
מכאן אפשר להבין
שהיו כלי עבודה בבית המקדש, לא כלי שירות למזבח כמו מלקחות, מזלגות, אלא כלים לתחזוקה.
האם היו שם
שיפוצניקים עם מברגות ומקדחים? לא בדיוק.. המקדחים שמשו לעבודות תחזוקה שונות, אחד
היישומים לקדוח חורים בעול- הרתמה של הבהמה, לא בטוח בכלל שעשו את זה בבית המקדש, זו
רק המחשה לשימוש המקדחים אז. הגמרא הביאה תיאור של מקדח גדול, קוטרו סלע נירונית,
ע"ש נירון.
נירון קיסר
האיש חי בתחילת
המאה הראשונה, שליט רומי שהיה הבוס ממש עד שנתיים לפני חורבן בית שני, התאבד בשנת
68, החורבן בשנת 70 לספירה. לא הוכחה באופן חד משמעי מה תרומתו הישירה של נירון
לחורבן, קבלן ההריסה היה טיטוס, טיפוס די בעייתי עם המון אגו.
גם נירון סבל מכמה
שיגעונות , מצד אחד תמך ביהודים וגם התהפך ויצא נגדם. מסוג האנשים שאסור לעשות איתם
עסקים.
המטבע
סלע נירונית או
בקיצור 'נירונית' היה מטבע נפוץ שנמצאו עד היום המון כמותו, קוטרו בערך 26 מ"מ.
מה קוטר המקדח?
26 מ"מ קרוב
מאד לקוטר אינצ' אחד- 25.4 מ"מ. כיום המקדחים נפוצים בערכים מילמטריים,
לעומתם, בערכים אינצ'יים או אימפריאליים תפוצתם יורדת.
הערך אינצ' או
השימוש במילה בא בתחילת במאה ה-7 לספירה (ויקיפדיה)
אפשר להבין
שהמקדח הגדול בבית המקדש היה שווה בקוטרו למטבע נירונית.
הערך אינצ' הומצא
700 שנה אחרי התקופה בה אוזכר המקדח בגמרא.
אגב, מקדח בקוטר
25.4 מ"מ או אינצ' אחד הוא גדול מאד וברוב במקרים לא נמצא בסט מקדחים לשימוש
ביתי רגיל, בבית המקדש עבדו בגדול.
מקדח אינצ' אחד בצד שמאל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה