ב-19 לאוקטובר 1944 נשלחו 251 איש משדה תעופה וילהלמה (כיום בן  גוריוןׂ) לאפריקה, רובם הגיעו מלטרון ונאספו מוקדם בבוקר לשדה התעופה.
 המשימה היתה,  ובכן -  גירוש. כל ה- 251 היו חברי מחתרתו שהוחזקו במעצר, השלטונות הבריטיים החליטו שרחוק מהעין רחוק מהלב. הטיסה נחתה באסמרה - Asmara -אריתראה אז תחת שלטון בריטי. בהמשך הצטרפו עוד "גולים" ומספרם עלה ל-439 איש.
זו בעצם הקדמה רק בהפוכה לעליה לארץ של המוני אריתראים רבים מהם מאסמרה.

בהמשך הועברו העצורים לקרתגו - Crathgo - סודאן, אז בסיס חיל אוויר בריטי והורחקו עד גילגיל - Gilgil - קניה, ממש רחוק לדעת הבריטים ויקשה על נסיונות בריחה שאכן היו.

ב-12 ליולי 1948 נגמר העונש כאשר המגורשים הגיעו באוניה לנמל תל אביב אחרי כמעט 4 שנים בגלות אפריקה. בין המגורשים שמות שהתפרסמו בהמשך כמו הסופר דוד ניב, שרים לשעבר שמואל תמיר ויעקב מרידור שנפטרו,  ויבדל"א השופט מאיר שמגר.

הזמן
הישיבה במעצר אכן גרמה לחבר'ה לוותר ולא מרצון על משימות ודלגו על ואירועים מרכזיים כמו הכרזת האו"ם בנובמבר 1947, הקמת המדינה ב-14 במאי 1948 ותחילת מלחמת העצמאות.


שטח הארץ
נחבר את הנ"צ של המעצר: לטרון, אסמרה, קרתגו, גילגיל, נמל תל אביב.
מתקבלת צורת ראי של ארץ ישראל שלוחמי המחתרות פעלו להקמתה.