הגרמנים באים
4 נובמבר 1942, כד חשון תש"ב, יום רביעי. כמה ימים לפני שבת פרשת חיי שרה, יום קריטי בתולדות המזרח התיכון וצפון אפריקה, יום הכרעת קרב אל עלמיין השלישי ונסיגת כחוות הציר של רומל והאיטלקים מגבול מצרים מערבה וסוף המשחק עבורם באפריקה.
נגמר האיום הנאצי על ארץ ישראל.

יש  סיפור על ר' יצחק אלפיה (1878-1955) נולד בחאלב, סוריה, עלה לירושלים ולמד בישיבת המקובלים בית אל, היה מקובל וראה בחלום הוראה לעלות לקבר ר' יעקב אבוחצירה (1805-1880) כדי למנוע מהגרמנים להגיע לארץ.
נזכור שר' אבוחצירה קבור רחוק מירושלים, ליתר דיוק  בעיר דמנהור -Damanhur -  מצרים 145 ק"מ בלבד מהחזית באל עלמיין. במונחי בליץ קריג - מתקפה מהירה של הגרמנים הם סוגרים על דמנהור ואלכסנדריה השכנה בלי לרגיש.

ר' אלפיה שכנע את המושל הבריטי בישראל, עלה לרכבת למצרים, הגיע לקהיר משם ליוו אותו לדמנהור, נכנס לציון התפלל ואכן הצבא הגרמני נכנע.
זה היה קרב אל-עלמיין השלישי והאחרון בסדרה של קרבות שהחלה ב-1 ליולי, 3 חודשים קודם לכן. בתקופה זו היה חשש גדול מכניסת הגרמנים ובני בריתם לארץ, אחרי הכל ידעו טוב מאד מה קרה ועדיין קורה באירופה, השנה 1942 המלחמה בשיאה. אפשר להגיר שתבוסת רומל באפריקה ב-1942 סימנה שינוי מגמה לכיוון מפלת הרייך השלישי.

הקו המחבר

הקו ישיבת בית אל-אל עלמיין עובר דרך דמנהור.
יש קשר פונטי: אל עלמיין-בית אל.